חזן נ' השטיח המעופף בע"מ ואח'

פסק דין

התובע רכש חבילת נופש זוגית לארבעה ימים לתקופה שבין 13-16/12/2009, לפראג. הנתבע 2 שימש בכל המועדים הרלבנטיים למועד הנופש כנציג הנתבעת 1 בפראג ושימש כאחראי על ארגון וטיפול בקבוצות שמגיעות לפראג.

תחילה התביעה הוגשה גם כנגד "מעגלים תיירות ונופש בע"מ", זו חברה שמתמקדת במגזר הדתי ושהחליטה ליצור חבילת נופש לפראג. חברת מעגלים חתמה על חוזה עם מלון במרכז העיר בפראג, הכשירו את המטבח שלו והתחילו לשלוח קבוצות לפראג. את כרטיסי הטיסה רכשה מעגלים מהנתבעת 1. הנתבעת 1 התקשרה לצורכי העברות הקבוצות משדה התעופה לבית המלון, וכן למתן סיורים על פי תשלום לקבוצות שמגיעות מישראל, עם חברת "ליאור גרופ בע"מ" שהעסיקה את הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"). על פי דף המידע שנמסר לתובע מטעם השטיח המעופף מופיע שמו של גיל כנציג השטיח המעופף בפראג. לא הייתה מחלוקת כלשהי כי הכוונה הינה לנתבע.

למותר לציין, כי הנתבע הודיע, כי בכתב התביעה נפלה טעות בשמו. שמו הינו גיל סנפיר, ולא גיל ספיר כפי שנרשם בתביעה. הנתבע הגיש מסמך מחברת "ליאור גרופ בע"מ", לפיו, הינו עובד באותה חברה. מס' ת.ז של הנתבע, מופיע באותו מסמך, והינו 056005846.

ביומיים האחרונים של הנופש, נרשמו הוא ואשתו לסיור מאורגן של הקבוצה ביום 15/12/2009 ושילמו עבור סיור זה סך של 80 אירו. כאמור לעיל, סיור זה אורגן על ידי חברת "ליאור גרופ בע"מ", כאשר ביום הסיור, כשהתובע ואשתו ממתינים ליציאה לסיור, תוך שהנתבע מקריא שמות לעלייה לאוטובוסים, פנה התובע לנתבע על מנת לברר לאיזה אוטובוס הוא אמור לעלות. בעקבות בירור זה התפתחו דין ודברים בין התובע לנתבע, כאשר התובע טוען כי הותקף על ידי הנתבע ללא כל סיבה מוצדקת ועל לא עוול בכפו, ומנגד, הנתבע טוען כי התובע הציק לו מאוד. הנתבע טוען, כי פנה לתובע וביקשו להפסיק להפריע לו, הנתבע המשיך בהקראת השמות, ואז התובע הודיע לו כי אין בכוונתו להשתתף בסיור וביקש כספו בחזרה. הנתבע הודיע לתובע כי אין בכוונתו להחזיר לו את הכסף, ואז התובע משך את הנתבע במעיל וביקשו להחזיר לו את כספו, בשלב זה, הנתבע הגיב באופן אינסטינקטיבי ונתן לתובע אגרוף בחזה. מנגד, התובע הכחיש את טענת הנתבע, לפיה, לכאורה, התובע תקף אותו קודם. התובע העיד, כי לא נגע בנתבע בכלל. בסך הכל, התובע ביקש לדעת לאיזה אוטובוס הוא אמור לעלות. התובע הודה כי דיבר עם חבריו בזמן הקראת השמות ואז פנה לנתבע וביקש לדעת לאיזה אוטובוס הוא אמור לעלות, והנתבע החל לצרוח עליו. התובע שתק והמתין עד שהנתבע סיים להקריא את השמות. הנתבע התכוון ללכת, ואז התובע שוב פנה אליו ואמר לו "סליחה שכחת ממני", והנתבע הגיב שאין בכוונתו לומר לו לאיזה אוטובוס הוא אמור לעלות, על כן, התובע ביקש כספו חזרה, הנתבע אמור לתובע שאינו מחזיר לו שום כסף, התובע אמר לו שהוא "חוצפן" ואז הנתבע נתן לו אגרוף באזור הפנים והגרון.

עדותו של התובע יצרה עליי רושם מהימן ואמין ביותר. הנתבע לא הצליח לסתור את טענות התובע. נהפוך הוא, הנתבע אף הודה כי תקף את התובע. לא זו אף זו: בין אם נאמץ את גרסת הנתבע, לפיה, התובע משך את הנתבע במעיל לפני התקיפה, ובין אם נאמץ את גרסת התובע, לפיה, קרא לנתבע "חוצפן" לפני התקיפה, דומה, כי תגובת הנתבע הייתה בלתי מידתית, ולנתבע לא עומדת כל הגנה מפני מעשה התקיפה.

על פי סעיף 25 לפקודת הנזיקין, שולח או מעביד, לא יהא אחראי למעשה התקיפה שתקף שולחו או עובדו, אלא אם במפורש התיר את התקיפה או אשרר אותה. בנידון דידן, לא הובאה ולו בדל ראיה אחת להוכחת קיומו של היתר ו/או אשרור כאמור. אלא מאי? עצם מעשה התקיפה מדבר בעד עצמו, ולכאורה, הנתבעת 1 התרשלה בבחירת נציגיה בפראג. הנתבעת 1 לא טרחה להתגונן, לא טרחה להעלות טענת הגנה כלשהי, לא הסבירה כיצד בחרה בנתבע להיות נציגה, לא פירטה מהם התהליכים שנוקטת בהם בטרם תתקשר עם נציג כלשהו מטעמה בארץ זרה. נציגת הנתבעת 1 נכחה בדיון שהתקיים בפניי ובחרה שלא להעלות טענה כלשהי מטעמה, משראתה כי הנתבע טען, כי אין לנתבעת 1 כל קשר לעניין וכי הינו מבקש לדחות את התביעה כנגדה. דומה, כי הנתבעת 1 כשלה בבחירת הנציג מטעמה, ומכאן אחריותה הישירה כלפי התובע.

עקב התקיפה, התובע פנה לקבלת טיפול בבי"ח בפראג. התובע לא קיבל לידיו אישור רפואי מביה"ח משהדבר היה כרוך בתשלום סכום כסף בלתי מבוטל. התובע סבל מכאבי ראש וסחרחורות, כאבים בפנים, ונטל כדורים לשיכוך כאבים. התובע העמיד תביעתו ע"ס 17,800 ש"ח, כאשר סכום זה כלל בתוכו את הסך של 5,000 ש"ח עבור עלות חבילת הנופש, וסך של 480 ש"ח (80 אירו) עבור עלות הסיור.

אכן, לא הוצג כל תיעוד רפואי על כך, ברם, אין ספק כי התובע סבל מכאבים עקב מעשה התקיפה. זאת ועוד, אין ספק, כי התובע סבל מאי נוחות, חוסר הנאה, השפלה ועצב. התובע השתתף בטיול על מנת שייהנה במהלך חופשתו, ואין צל של ספק, כי הנאתו נפגעה באופן משמעותי עקב מעשה התקיפה. על כן, הינו זכאי לפיצויי בגין נזקים אלה. התובע ואשתו גם לא השתתפו בסיור בעקבות מעשה התקיפה ועל כן, התובע זכאי להשבת עלות הסיור.

לא מצאתי ממש בטענת התובע לקבלת סך של 5,000 ש"ח ששילם עבור חבילת הנופש.

לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 10,480 ש"ח בצירוף סך של 200 ש"ח עבור הוצאות משפט.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"א, 12 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.